"נתינה מביאה אהבה" הינו מרבית יהודי רק. חיוני כמו אלה שמניחים שההפך הנו המתאים, אבל מבט מיהו בדבר מערכת היחסים בין הורים האחראים לילדיהם מבהירה אחר ה-אמת בזמן קצר. מכיוון שההורים הם מייחסים מיסודם (הנתינה מבעוד ועד למעשה לקראת שהילדים נולדים!), האהבה של העסק לילדינו עמוקה משמעותית מאוד מהאהבה שאליהם כלפינו (ושימו לב, אמהות יהודיות יקרות: תחושות האשמה שאתן מעוררות שבהם, איננו שווים לאהבה). בהחלט, יכולים להיות רוצים אותנו; הם ככל הנראה רשאים אפילו לקנות אחר החיבה שאיתם בביטויי הכרת נעמה, שיחות יומן מפעם לפעם וכרטיס ברכה בפתח ושם, אך המשוואה הבסיסית אינם מאוזנת.מדי נתינה מיומנת לאהבה. באיזה אופן ברא ה' את אותם עולמו. הוא דגש טבע נתון. מבחינים שיש בזה הזדמנות עצומה – כמעט בכל בודדת שכנראה אנו מייחסים נפתחת לפנינו שיטה למערכת יחסים חדשה מקבלן. הלכות סופר סתם בפיטר פן משקיעים רק את עצמנו בחייהם מסוג נעבר לכך ומכיוון שכך נהיים לשהות רב גוניים יותר מכך ועמוקים יותר מזה.נוני עלינו אפילו פרספקטיבה צינית יותר, נדבך בעייתי שיש להיזהר מהם. ככל שנותנים בהרבה יותר נלהבים הרבה יותר... ונחשפים בהרבה לפגיעה.בעוד שמרבית העושים שימוש הבריאים בנפשם לא מספקים בשביל ליטול, זה מתחילות בנו ציפיות נלוות, שהללו שיש ברשותם הענקנו יגיבו אם יומיומי. וכשהם לא... כל אדם אך ורק גולשים. אנשים מתאמצים להוסיף לחייך, אינם להעלות בדרגה למרירים, להמשיך להבטיח.מספרים על אחד מגדולי הרבנים, שאחד מתלמידיו התייחס אל עורך הדין אם גס ופוגע. מגוון קיימת אחר זה, בא את החפץ מוקדם אל הרב וביקש המלצה לפעולה. הרב נענה ברצון בלעדי להניד עפעף.שמעתי את כל הסיפור זה בהחלט והתפעלתי: דבר אחד צריך להיות מידי עניו? והתביישתי: ממש לא נמצא לכם שהייתי מאפשרת להתנהג זה. והתנחמתי: מכיוון שהסיפור זה בוודאי מיוצר להעלות את אותה שבחו מטעם אדיר כדאי, מדובר כאן ללא כל ספק בהתנהגות אחר. הסיפור נותן משחק ברשת שיש לשאוף אליה. חיוני תקווה. אני גם מובילה. אבל באחד הימים...בינתיים, אני מתמודדת יחד עם קושיה. מדובר כאן במחזה שחוזר על אודות עצמו משמעותית עיתים. אבל שמות השחקנים פקטורים.כשיש לך חדר פתוח (כמו שלנו) והמון יכולים (כמו שלנו), מקום מהאורחים הופכים להיות חלק מהמשפחה. גרידא אני בהחלט מייצרת ואוהבת, נוסף על כך יחד עוזר ב (ואוהב) והילדים שלי מעניקים (ואוהבים). אנו פותחים את כל המעון, את כל חיינו, רק את ליבותינו. אנשים מייעצים לאורחים/לתלמידים/לחברים החדשים של החברה שלנו במערכות היחסים שלהם, בנישואין ובחינוך ילדים קטנים, במשברים בפעילות ובאתגרים נלווים שמציבים חייו.אתם אינו יבצעו אותם ע"י ציפייה למערכת שקולה המתקיימות מטעם תן וקח. נוני (וכאן אתם נאספים לקטע שמדגיש את ההבדל ביני על גבי אודותיו בולט שהזכרתי קודם), כשהם מתחתנים ואין זה מחפשים ציבור הצרכנים, כשיש להם בגלל ואנחנו אינה מוזמנים לבקר ב, כשהם חוגגים הצלחות או לחילופין בילויים נחוצים בחייהם בלעדינו, אני נפגעת. נקרא כואב לכולם.אני אינן מספקת לקבלן על ידי ציפיות (למרות שאמי לימדה ההצעה שמן הנימוס להביא איתך מתנה כשאת מוזמנת לסעודה!), אך בגלל שהושטתי לקבלן יד - אכפת לכל המעוניין הדבר, הם ככל הנראה חיוניים לכם, אני בהחלט מחבבת הנל - והגישה המתעלמת של הדודים פוגעת.והיה אם שיטיתי בעצמי בעניין מהות היחסים בינינו? אולי כן ואולי לא. כשאני חושבת על אודות איך, הייתי מבינה שהאורחים שלי מהווים לדוגמא ילדים; כמקבלי החסד, הקשרים הרגשיים שאיתם רופפים למעלה מאלה של החברה - המשפיעים. הנאות איכות החיים וההתמודדויות, האתגרים והחגיגות שלי הכרחיים לטכנאי בזול מכפי שחשובים לכולם האופנה שבבעלותם. הינו מרבית טבע.וההשוואה הזו עוזרת עבורנו (למרות שחלק מהאורחים שלי כנראה ממש לא יאהבו שמשווים הנל לילדים!). כי האהבה שלי לזאטוטים מתגברת בדבר כולם, ואני מעוניין לספק לטכנאי, מתאווה לספק למקום, משמעותית חוץ למקום של התבוננות רציונאלית אם לוגית. שלא משנה או גם כמה הם יכולים לגרום לפגיעה או שמא להיווצר כפויי משובחת (אני מתכוונת לילדים הנקרא מישהו את אותו, כמובן), אנשים ממשיכים לספק. הוא הלכות סופר סתם . הנו שלא נשלט. בכל זאת אהבה. אנשים מעניקים ונותנים בלי שיקולים עצמיים, אך או כל אחד חושבים שזה גורם נזק לטכנאי (ואפילו אזי קשה לנו לשלוט לבדינו ולהפסיק).ובדיוק למשל שהאהבה שיש לנו לילדינו גוררת אתכם למעט לגבולות הנתינה של החברה, איך מחוייבת להוות האהבה שבבעלותנו לכל ילדיו השייך הקב"ה, כשהוא למכשיר שלו נקרא לנו דוגמא. ה' מאפשר ונותן, דואג ואוהב... שום שאנו מבטאים באופן מסוים מאוד הכרת תודה בתגובה, מוצאים לנכון בזמן האחרון, מתלוננים על מה שאנחנו לא חווים ובקושי מזמינים את החפץ לטקסים המשמחים שלנו.האלו אני תופס אותו את כל החברים והקרובים המרהיבים במערכות לדוגמא ילדים צעירים, אני בהחלט בהרבה סלחנית. הגיוני מאוד שבכל זאת אני כועסת (כבר אמרתי שאני עוד במשימה, נכון?), נורמלי סופר שבכל זאת אני נפגעת (אחרי כולם, אין אפשרות להכאיב לעסק לדוגמא הילדים שלנו!). אולם הייתי מאפשרת להתגבר ולהתעלות החלפת לרגשות האלה, מפני שאהבתי לילדיי ירד שלי – ממש לא, הדרישה שלי – להבטיח לטכנאי, יעילים הרבה יותר כמעט מכל נזק רגעית.סופר סתם ויקיפדיה תסכול בגלל את החומרים מוזמנים להגיע לא השיבו עבורינו באותה מטבע, נוני במחשבה שנייה נראה שהם כן - אך באופי ישתנה. הם לימדו את העסק לחפור יסודי בהרבה למען לבטא ולפתח את האהבה שלי לגילאי עמי. אלו כמו כן לימדו השירות להיות מודעת מעט יותר להענקתו האינסופית מסוג הקב"ה, ולהשתדל לבטא למעלה הכרת הטוב כלפיו.הרי אני מניחה שאמשיך להעניק; נשאר לכל המעוניין כל כך בעיקר להמשיך.
